מוגרבי נ' מרכז שרות דני אמויאל בע"מ

החלטה

1.ביום 22.11.11 הגישה המבקשת (להלן – סברייה), באמצעות נציג מטעמה מר חליפה מוגרבי, בקשה למתן צו עשה שבו התבקש בית המשפט להורות למשיבה (להלן – המוסך) לשחרר רכב שמספרו 40-724-63 (להלן – הרכב), אשר נרכש על ידי סברייה, לטענתה, מאת חברת גודלאק השכרת רכב (להלן – חברת גודלאק) ביום 1.11.11, ועוכב במוסך שלא כדין.

2.לטענת סברייה , לפני מכירתו של הרכב לסברייה החכירה חברת גודלאק את הרכב למר חמזה מוגרבי (להלן – חמזה), שאינו קשור כלל לסברייה על אף שם משפחה זהה.

בין חמזה לבין המוסך נתגלעה מחלוקת בקשר לתיקון הרכב בעבר, והמוסך אף הגיש נגד חמזה ביום 5.9.11 תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 26,180 ₪ (ת.א. 5917-09-11), וכן הגיש בקשה לעיקול זמני.

ניתנה לחמזה רשות להתגונן, בהחלטת כב' הרשם בן שלו מיום 24.10.11, והתביעה הועברה לדיון בסדר דין מהיר.

מאידך, בקשת המוסך להטלת עיקול זמני נדחתה על ידי כב' הרשם בטענה שלא הוכח כי חמזה הוא הבעלים של הרכב.

3.סברייה טוענת כי לאחר רכישת הרכב פנתה, באמצעות נציגה, למוסך ביום 22.11.11 לצורך בדיקת צמיגי הרכב ואז הודיע לה המוסך כי הרכב מעוכב עקב המחלוקת שבין המוסך לבין חמזה, וזאת מכוח זכות עיכבון שיש למוסך.

4.בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ביום 4.12.11 טען בא כוחה של סברייה כי בעת קבלת הרכב מחברת גודלאק לא היה ידוע דבר המחלוקת בין חמזה לבין המוסך, ולכן סברייה הופתעה מהעיכבון (פרוטוקול עמ' 1 שורות 21 – 22).

לטענת סברייה, הרכב נרכש על ידה בתום לב מסוחר רכב, ועומדת לה "תקנת השוק" שבסעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן – חוק המכר).

עוד נטען, כי הרכב הינו בבעלותה של חברת גודלאק ובעת רכישתו על ידי סברייה לא הייתה לחמזה כל זכות בו, והוא היה בגדר מחזיק ברכב בלבד.

לטענתה, המוסך לא קיבל צו עיקול על הרכב ולכן לא ייתכן כי הוא יקבל עיכבון עליו, לאחר שהרכב עבר בתום לב לסברייה.

5.לטענת המוסך, על פי המסמכים שהומצאו על ידי חברת גודלאק, הרכב הוחכר לחברת אלבוראק להובלות בע"מ, חברה המצויה בשליטתו של חמזה (להלן – החוכרת).

הואיל והרכב הובא למוסך על ידי חמזה לצורך טיפול ולא שולמה התמורה בשל הטיפול – היה המוסך רשאי לעכבו.

6. עיון בחוזה החכירה מעלה, כי הרכב אכן הוחכר ביום 2.6.11 לחוכרת, לתקופה של 33 חודשים.

מכאן, שביום 1.11.11, המועד הנטען שבו נרכש הרכב על ידי סברייה, היה הרכב עדיין מוחכר לחוכרת.

7.מכתב התביעה שהגיש המוסך נגד חמזה בת.א. 5917-09-11 עולה, כי הרכב הוכנס למוסך על ידי חמזה ביום 25.8.11 לצורך תיקונו ושולמה מקדמה בסך 2,000 ₪, וביום 30.8.11, לאחר שבוצעו בו עבודות, נטל חמזה את הרכב ללא רשות ובאלימות, תוך שהוא בורח מבלי לשלם את יתרת החשבון.

מבקשתו של חמזה למתן רשות להתגונן שהוגשה ביום 10.10.11, עולה כי גם ביום 4.9.11, כאשר נלקח הרכב על ידי חמזה לבדיקה במכון דינמומטר, הוא היה עדיין ברשותו, ובשום שלב לא הוחזר הרכב לידי חברת גודלאק.

חמזה אינו טוען כי הרכב הוחזר על ידו בשלב כלשהו לחברת גודלאק, וכל הגנתו מתבססת על כשלון תמורה עקב טענתו בדבר ביצוע תיקונים כושלים על ידי המוסך.

בנסיבות אלה, לא ברור כיצד הגיע הרכב חזרה לידי חברת גודלאק ביום 1.11.11, המועד הנטען לרכישתו על ידי סברייה, והאם אכן הגיע בפועל לידי חברת גודלאק ונמכר לסברייה או שמא הועבר ישירות בדרך כלשהי על ידי חמזה לסברייה.

אמנם בסעיף 22 לחוזה החכירה נאמר כי חברת גודלאק תהיה רשאית לבטל את החוזה מיידית ולקבל את הרכב או לתופסו בחזרה, אם החוכר לא שילם תשלום אחד או יותר מתשלומי דמי החכירה החודשיים או הפר הפרה יסודית אחת או יותר מהסעיפים העיקריים שבחוזה – אולם לא הוכח כי במקרה שלפנינו אכן התקיימו הנסיבות האמורות, המצדיקות ביטול החוזה עם החוכרת על ידי חברת גודלאק והחזרת הרכב לידיה על מנת למוכרו לאחר.